אחד התחומים המעניינים והמאתגרים ביותר, בהם אני מתמחה מאז 2001, הוא העולם של ניהול מחלוקות, סכסוכים, וקונפליקטים, הן ברמה הגלובאלית, והן ברמה המקומית, בעסקים, בין קבוצות, בין הורים וילדים, ובכל מקום בו ישנן חילוקי דעות.
בשביל להבין כיצד הגעתי לתחום הזה של ניהול קונפליקטים, כדאי ללכת בשביל האבנים הצהובות של האימאגו, ולהסתכל קצת על הבית בו גדלתי. גדלתי בבית של ספרים. כולם אצלנו התעסקו בספרים בדרך זו או אחרת; לסבא שלי, שעלה מגרמניה עם עלית היטלר לשלטון, הייתה חנות האנטיקווריאט הראשונה בירושלים, אבא שלי היה מומחה גדול בספרות מסע לארץ ישראל, דודה שלי הייתה ספרנית מיוחדת במינה בספריה הלאומית, ועוד ועוד.
יחד עם האווירה המיוחדת הזאת, נשבה בבית רוח של אהבת הזולת, ורדיפת שלום. הורי האמינו בשלום עם שכנינו, והחדירו בנו ערכים של כיבוד האחר מחד, ורצון להכיר אותו, ללמוד עליו, ולדעת לתקשר אתו מאידך.
כך יצא שכבר בהיותי בכיתה ז', ההורים שלי שלחו אותי למחנה קיץ יהודי-ערבי, מה שהיה די יוצא דופן באותה התקופה. בהמשך הדרך היה זה רק טבעי, שבחרתי ללמוד במגמה מזרחנית, וללמוד את השפה והתרבות הערבית. כך גם התפתח אצלי הרצון ללמוד ולחפש דרכים לניהול קונפליקטים, בין העמים, ובין אנשים. באותה רוח למדתי לתואר ראשון בשפה וספרות ערבית, והשלמתי לימודי תעודת הוראה בשפה הערבית.
אין לדעת לאן הייתי מתגלגלת עם הכיוון הזה, אך הרוח נשאה אותי למחוזות אחרים. לתקופת מה, עזבתי את העיסוק בשכנינו, לטובת לימודי עו"ס, טיפול משפחתי וזוגי, עבודה עם ילדים ורופאים. גם כאן אני בשקט יכולה לומר שעסקתי בניהול קונפליקטים.
בכל התקופה הזו, חיפשתי דרכים להשתמש במה שאני מתמחה בו, ובידע שאני צוברת, בכדי לתרום במשהו להשכנת שלום בינינו לבין שכנינו. ב- 1989 חשבתי שהגאולה הגיעה בדמות הפעילות של "אימות" ארגון עובדי בריאות הנפש למען קידום השלום, ודיאלוג בין ישראל לפלסטינים, אך הפעילות המבורכת הזו, דעכה לאחר זמן מה, ואני נשארתי עם הרצון העז למצוא לי מקום.
מסגרת כזו התאפשרה לבסוף, ממש בתוך ארגון האימאגו הבינלאומי, אליו אני משתייכת מאז סיום הכשרתי כמטפלת זוגית בשיטת האימאגו.
The Imago Peace Project נולד כתגובה לאסון התאומים 11.9.2001, ומתוך הרצון העז של קהילת האימאגו, לתרום למען פתרונות של שלום, ולישוב קונפליקטים וסכסוכים בין קבוצות, קהילות ומשפחות, ובין עמים וארצות.
בראש הקבוצה עמד החלוץ אלן שיפר, ואליו הצטרפו מטפלי אימאגו ובני זוגם, כולם נחרצים ונחושים לעשות משהו שישנה את העולם. קבוצה זו הפכה לביתי השני.
בסופו של דבר, הקבוצה החליטה שהתרומה החשובה ביותר שלה, תהיה לפתח את המושג הבסיסי של תאורית האימאגו, והכלי העיקרי שלה – דיאלוג האימאגו, אשר נוצר ע"י מייסד האימאגו ד"ר הארוויל הנדריקס ואשתו, הלן לאקילי האנט, כך שיתאים לעבודה עם קבוצות, ולמעשה, לכל גודל מעל לדיאדה הזוגית.
חברי הקבוצה סברו, שתהליכי האימאגו – השיקוף, האישוש, והאמפאטיה, מותאמים למסגרת של קבוצה, יכולים לספק את אותם היתרונות לקבוצות או לקהילות, שהם מספקים לזוגות; ביטחון, חופש מתגובתיות, הביטחון שיקשיבו לנו, ותחושה של קרבה וקשר.
כך, עם אינספור שעות של חשיבה ודמעות, ויחד עם תרומתם התיאורטית של רבים אחרים, נולד מושג הקומיונולוג (Community + Dialogue). (ראו בפרק על הקומיונולוג).
מאז 2001, נעשה שימוש בקומיונולוג בארצות רבות, ולמטרות שונות ומשונות, כולן במטרה לנהל קונפליקטים בדרכים של הקשבה והבנה. הפרויקט הגדול ביותר שאותו הגיתי וניהלתי, הוא פרויקט האימאגו הישראלי- פלסטיני. (ראו בפרק על הפרויקט).
אני חושבת שאני יכולה להגיד היום בלב שלם, כי ביכולתי לקחת כל קבוצת אנשים משניים ומעלה, המצויה בקונפליקט, ולעזור לה להגיע למקום של הכלה למגוון של דעות, למקום של שמיעה, הקשבה, והבנת האחר, ללא הצורך להסכים אתו.