זוגיות במשבר לאחר אהבה רומנטית. איך זה קורה?

שלב האהבה הרומנטית הוא על פי רוב השלב הראשון בחיי הזוגיות. זהו השלב בו כימיקלים והורמונים מציפים את מוחנו, וגורמים לנו להתאהב באנשים הדומים לאלו שגידלו אותנו, מבלי שנהיה מודעים לכך בכלל.

כאשר דיברתי על פירוש השם אימאגו, אמרתי שהאימאגו הוא התצריף של הדמויות הראשוניות שטיפלו בנו על כול תכונותיהן, החיוביות והשליליות. איך בחרנו לנו משהו כזה? איך לא ראינו? איך קרה שאפילו כאשר הזהירו אותנו, לא שעינו לאזהרות, וחשבנו שביחד נצליח לשנות את הכול ולהתגבר על הכול.

השלב האופורי ביחסים

התשובה לשאלה הזו, היא האהבה הרומנטית. בשלב האופורי הזה של היחסים הזוגיים, האדם הנבחר מעורר בנו הרבה פעמים תחושה עמוקה של הכרות, הכרות שהיא מקור המשפטים:  " כאילו שאנחנו מכירים כבר המון שנים", "היא יכולה להשלים כל משפט שלי", "אנחנו נפשות תאומות". התחושה בתחילת הדרך היא של ריפוי, הנה כל כיסופי הילדות שלנו עומדים לבא על סיפוקם- הגעגוע לא להיות לבד, להיות מובנים, לדעת מה השני רוצה מבלי להצטרך לומר זאת וכדומה. הכול נראה לנו אהוב ומוכר, ויש תחושה של התמזגות מוחלטת. אנחנו רואים את העולם בשלל צבעים, אנחנו מתרפקים, מספרים הכול לבני הזוג שזה עתה הכרנו, כל המעצורים שלנו נמסים. אנחנו מצחיקים יותר, חכמים יותר, סקסיים יותר, מעניקים ומרגישים לגמרי בטוחים. מה המקור לתחושת האושר העילאית הזו? מדוע זה אנחנו לא עייפים, לא רעבים, מוכנים לחיות על אהבה ולעשות כל מיני דברים שונים ומשונים?

כשלמדנו על האימאגו לפני יותר מעשר שנים, המורים שלנו הדי ויומי שלייפר, אמרו לנו שמצאו במחקרים כי בשלב האהבה הרומנטית, הנמשך בין שעתיים לשנתיים, יש לנו PEA בגוף, תרכובת של שלושה חומרים כימיים: פניל, אתיל, אמין. זהו סם האהבה האחראי לכל התחושות שלנו ולעיוורון שלנו לגבי בני זוגנו.

האם אהבה היא התמכרות?

בתחילת 2009 פרסמו לוסיל בראון והלן פישר את תוצאות המחקר שלהם, לאחר  שבדקו זוגות בשלב הרומנטי בסורקי MRI. החוקרות בדקו סברה כי לבני האדם יש ארבעה אזורים זעירים במוח היוצרים מעגל של אהבה. כאשר הראו לאנשים במכשירי MRI תמונות של אהובם, הואר מיד אזור ה – VTA,  אזור של תאים היוצרים דופמין ושולחים אותו לחלקי מוח שונים. החוקרות  הראו כי האהבה פועלת מבחינה כימית במוח שלנו, כמו התמכרות לתרופה. נחקרו גם מוחות של אנשים שלבם נשבר, והם גילו פעילות מוגברת באזור ה- nucleus accumbens. אזור זה משויך חזק יותר אפילו עם התמכרות. האנשים שלבם נשבר מראים עדות חזקה יותר של מה שניתן לכנות השתוקקות, ממש זהה להשתוקקות לסמים – של אדם שמנסים לגמול אותו מסמים..נבדקו גם זוגות נשואים כ- 20  שנה שדיווחו על היותם אוהבים באנשים אלה, שני אזורי מוח הוארו בעת סריקת תהודה מגנטית – יחד עם אזור ה-VTA: אזורי הventral pallidum  וה-raphe nucleus. ה-ventral pallidum  משוייך עם התקשרות ועם הורמונים שמורידים לחץ נפשי ואילו ה-raphe nucleus שואב החוצה סרוטונין שנותן תחושה של רוגע.

בכל מקרה, השפעת החומרים הללו, תבוא אל קיצה, וכך יסתיים לו השלב של האהבה הרומנטית, ויתחיל השלב של מאבק הכוח. לעיתים קרובות הדבר קורה לאחר שאנו מתחתנים, או עוברים לגור ביחד. משהו מתחיל להשתבש. לפעמים יותר ממשהו. האשליה מתפוגגת, ובני הזוג שלנו נראים אחרים משנראו לנו קודם לכן. פתאום מתגלות תכונות שאיננו יכולים לסבול אותם, פתאום משהו שנראה לנו קודם נחמד, נראה עכשיו איום ונורא, פצעים ישנים מתעוררים מחדש, כאשר אנו נוכחים לדעת, כי בני זוגנו אינם רוצים או אינם יכולים לאהוב אותנו בדרך שאנו זקוקים לה, ובהתאם למה שהבטיחו. חלומנו על האהבה המובטחת והאביר על הסוס הלבן, או שלגיה התמה והנאמנה, נשבר לרסיסים.

ההתפכחות מהאשליה

ההתפכחות מהאשליה מובילה זוגיות במשבר. ההתפכחות מובילה לכעס, המתודלק ע"י הפחד שלא נוכל לשרוד בלי הביטחון הזה שזה עתה הרגשנו, שהיה ממש בטווח ידינו. אנחנו מפסיקים להיות נחמדים ומנסים לתמרן את בן הזוג הממאן לתת לנו את מבוקשנו. אנחנו מתחילים להשתמש בכעס, בכי, התנתקות, ביקורת, האשמות, ננסה את כל מה שאפשר כדי לגרום להם לאהוב אותנו, נתמכח על כסף, על זמן, מתנות, בילויים וכל דבר מחיינו המשותפים. מאבק הכוח הזה יכול להמשך הרבה שנים, עד שנתייאש ונחיה חיים מקבילים, נמצא לנו פתחי מילוט בחוץ, או ניפרד, או שנחליט לחפש עזרה, שתמצא עבורנו את הדרך חזרה לחלום שלנו, של שלמות וחיות וחיוניות בזוגיות.